החלטה בתיק ת"א 7643-10-10

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

2. עסקינן בתובענה שהגיש המשיב ושבמסגרתה עותר, כי בית המשפט יורה למבקשת לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, בשל מעורבותו בתאונת דרכים.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10%.

4. המבקשת טוענת, כי בסיכומי הוועדה הרפואית מיום 6.4.10 צוין, כי "לפי דבריו לא סבל מגב תחתון טרם התאונה". עוד צוין בפרוטוקול, כי הוועדה עיינה בכרטיסו הרפואי של המשיב וכי אין עדות לבעיית גב טרם התאונה הנדונה. בנוסף ציינה הוועדה, כי היא מסכימה עם חוות דעתו של ד"ר סלטי. בנסיבות אלו נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל מגבלה קלה בהתאם לסעיף 37(7)(א).

5. לטענת המבקשת, המשיב מסר לוועדה הרפואית של המל"ל מידע מוטעה באשר להעדר עבר רפואי בתחום הגב. המבקשת טוענת, כי מהתיעוד הרפואי שאספה עולה, כי למשיב עבר חבלתי וכרוני של כאבי גב לכל המאוחר מתאונת דרכים בה היה מעורב ב- 11.11.93. לטענתה, המשיב העלה בעבר טענות באשר לכאבי גב, בין היתר בתביעה קודמת שהגיש למוסד לביטוח לאומי ובמסגרת תיעוד רפואי לאחר תאונת ספורט בה היה מעורב.

6. עוד טוענת המבקשת, כי החלטת הוועדה נסמכת, לכל הפחות, גם על חוות דעת רפואית מטעם המשיב אשר הטתה את דעת חברי הוועדה.

7. המבקשת טוענת, כי בפסיקה נקבע, כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור מקום בו הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא או אינו משקף את מצבו הרפואי של המשיב לאשורו ו/או שהוועדה לא נחשפה לקיומו של תיעוד רלוונטי ו/או אין בהחלטת הוועדה התייחסות של ממש לשאלת הקשר הסיבתי ובפני הוועדה הרפואית הונחה חוות דעת פרטית מטעם המשיב. לטענתה, בנסיבות אלו מתקיימים בענייננו טעמים המצדיקים מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

8. המשיב מתנגד לבקשה ומציין, כי רשות להתיר הבאת ראיות לסתור ניתנת במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן ובמידה שבית המשפט השתכנע שבנסיבות המקרה מן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו.

9. המשיב טוען, כי טענת המבקשת באשר לעברו הרפואי אינה רלוונטית. לטענתו, השאלה הרלוונטית הינה האם התיעוד מעברו עמד בפני הוועדה הרפואית. לטענתו, מהפרוטוקול מיום 29.12.09 ומיום 6.4.10 עולה, כי התיעוד האמור עמד בפני הוועדה והיא אף פעלה מיוזמתה במטרה לקבלו. לטענתו, הוועדה לא הסתפקה בתיעוד אשר הונח בפנייה ובדבריו באשר לעברו הרפואי והיא ביקשה את כרטיסו הרפואי של המשיב לשם סיכום הדיון. לטענתו, הוועדה הייתה מודעת לכך שיתכן וקיים מרכיב מעברו אשר משפיע על מגבלותיו ועל כן ציינה, כי ייתכן וניתן לייחס לממצאים מרכיב עם רקע ניווני ועל כן דרשה את כרטיסו האורטופדי. לטענתו, הוועדה ציינה במפורש, כי עיינה בכרטיסו הרפואי. לפיכך טוען המשיב, כי התיעוד מעברו הרפואי היה מונח בפני הוועדה וכי היא ייחסה לו משקל בהתאם להחלטתה.

10. עוד ציין המשיב, כי בניגוד למרבית הוועדות מדרג ראשון הנערכות במל"ל ואשר יושב בהן רופא אחד בלבד הרי שבעניינו ישבו שני רופאים ושניהם מוסמכים לדון בפגימות עמוד שדרה. אף בכך יש בכדי ללמד על ההתייחסות היסודית והרצינית לעניינו.

11. באשר לתביעתו הקודמת למל"ל טען המשיב, כי המבקשת לא צירפה את הפרוטוקול המלא. לטענתו, במקרה האמור בעת שעמד בפני הוועדה הוא לא התלונן על כאבי גב ותחת זאת ציין במפורש, כי אינו סובל מכאבים בגפיים, בברך שמאל ובגב עליון. המשיב טוען, כי בנסיבות אלו הרי שהתאונה משנת 93 אינה רלוונטית. עוד טוען, כי חזקה על המל"ל, כי פרוטוקולים של וועדות קודמות בנוגע לתאונות קודמות נמצאים בתיקו של המשיב.

דיון ומסקנות

12. האם התקיימו הנסיבות המצדיקות מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות שנקבעה למשיב על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.

13. לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

14. סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, כי "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

15. בפסיקה נקבע, כי מטרת ההסדר האמור הינה הוצאת הדיון באשר לדרגת הנכות אל מחוץ לכותלי בית המשפט במקרים בהם הנכות נקבעה כבר במסגרת דיון קודם. עוד נקבע, כי "בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת" וכי "נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן" (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505).

16. הנה כי כן, המטרה שעמדה בבסיס חקיקת הסעיף האמור היינה ייעול הדין וקיצורו. המחוקק ביקש לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות מקום בו קיימת קביעת נכות רפואית על פי דין. רשות להביא ראיות לסתור נכות שנקבעה על פי דין תינתן במקרים חריגים, כאשר בית המשפט שוכנע, כי מן הצדק לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו. על הטוען לקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר להביא ראיות לסתור, מוטל הנטל להוכיח קיומן של נסיבות אלו. מצאתי, כי עלה בידי המבקשת להרים את הנטל המוטל עליה.

17. בחוק ובפסיקה לא נקבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להביא ראיות לסתור. עם זאת, מהפסיקה עולה, כי באופן כללי קיימים שני סוגי טעמים עיקרים המצדיקים היעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור: טעמים עובדתיים- כגון שינוי מהותי במצב התובע או גילוי נכות חדשה לאחר שנקבעה נכותו. וטעמים משפטיים- כאשר בית המשפט סבור, כי נפל פגם בהליך קביעת נכותו של התובע.